וובינר פרטיות או לא להיות
האם פרטיות לא קיימת יותר?
תפיסה שונה של מה אנחנו רוצים שיהיה פרטי ומה לא.
התרבות.
גם רשתות חברתיות שמאתגרות את תפיסת הפרטיות.
לוותר על יציאה לרחוב כדי להימנע מאלימות. חשוב מאוד שתהיה שמירה על הפרטיות שלנו במרחבים
הווירטואליים ויש דרכים לעשות זאת.
ממשלה/ארגונים עסקיים והשאיפות שלהם לאסוף עלינו מידע לבין הזכות הבסיסית שלנו לשמור על
הפרטיות שלנו.
האירופאית ה GDPR שמכתיבה סטנדרטים בנושא וקונסת בכבדות ארגונים שלא מכבדים אותם.
אנשים עם נטיות אובדניות.
איך אנחנו יכולים לשמור טוב יותר על הפרטית שלנו?
אנחנו צריכים להבין מה אנחנו רוצים להשאיר פרטי ומה לא.פגיעה בפרטיות נגרמת כאשר פרסמנו משהו למטרה מסוימת ואז המידע מנוצל למטרה אחרת.
ישנו שובל דיגיטאלי לכל מה שאנחנו עושים ברשת ויש לקחת את זה בחשבון.
ככל שנחשוף פחות כך נשמור טוב יותר על הפרטיות שלנו.
אין צורך להסכים לכל בקשה של כל אפליקציה שדורשת לאסוף מאיתנו מידע. צריך לבדוק מה כל
אפליקציה רוצה והאם זה הכרחי בשבילנו לאשר זאת.
לא תמיד זה קל כי חברות נוהגות לערפל את מדיניות הפרטיות ע"י שיתוף מסמכים ארוכים ובלתי
קריאים, מייאשים את המשתמשים שחותמים עליהם ללא יכולת להבחין על מה בעצם הם חתמו.
GOOGLE נקנסה ע"י ה GDPR בדיוק בגלל זה.
קצת קשה לנו כלקוחות בודדים לעמוד מול חברות הענק ולכן יש צורך בבקרה חיצונית.
מה לגבי ארגונים וחברות, איך באה לידי ביטוי האחריות שלהם?
ארגונים צריכים להיות ברורים לגבי הפעולות שלהם ולמה הם עושים את הפעולות האלו.
למה אוספים את המידע? איפה הוא נשמר? ממי הם אוספים מידע? ולמי מעבירים את המידע הזה?
ארגונים צריכים לבדוק שאכן הם מבצעים את מה שהצהירו.
חייבת להיות צמידות מטרה לאיסוף המידע, המידע נאסף למטרה מסוימת שהוגדרה.
חייבת להיות שקיפות מול הלקוחות שמבהירה את המדיניות כלפי המידע שנאסף.
ארגונים צריכים לנקוט בצמצום איסוף המידע ולמחוק מידע שאינו רלבנטי יותר.
ארגונים אמורים למקסם את המאמצים לשמור על המידע ולהימנע מדליפות מידע.
בהרבה ארגונים ישנו קונפליקט בין אנשים ששואפים לאגור מידע כי ייתכן ויהיה בו שימוש בעתיד לבין
שמירה על הפרטיות של הלקוחות. לא תמיד ישנה הבנה להשלכות של איסוף מידע ושימוש לא נאות.
אבל...
ארגונים אשר שומרים על הפרטיות של הלקוחות שלהם יגיעו להישגים.
APPLE ששואפת לשמור על הפרטיות של הלקוחות שלה.
אנשים קובעים את השימוש בטכנולוגיה ולא ההיפך (נכון לעכשיו 😊) כך שהאחריות היא בידי האנשים
שמנהלים את הארגון. אף אחד לא רוצה להיות מנוטר 24*7.
הארגונים בסיכון מיותר.
אחסון עולה הרבה כסף, עדיף למחוק מידע לא שימושי גם כדי לחסוך.
אז מי בארגון אחראי על שמירת הפרטיות?
המנכ"ל/ית אחראי/ת על שמירת הפרטיות של הלקוחות אך הוא בוודאי צריך עזרה.
בהרבה חברות בישראל מנהל אבטחת המידע הינו הממונה על הפרטיות אך אלו אסכולות שונות
שממשיקות בהרבה תחומים אבל נפרדות מטבען.
ממונה אבטחת המידע אחראי לאבטחת הארגון וממונה הפרטיות אחראי לפרטיות של הלקוחות.
ה CISO שומר על המידע וממונה הפרטיות קובע מה מותר ומה אסור לעשות אתו.
ה GDPR הגדיר תפקיד חדש ה DPO (Data Protection Officer).
למנהלי אבטחת המידע יש תפקיד רחב ביותר עם הרבה משימות וקונפליקטים, לא יהיה להם קל
להתנהל בכובע שני של ה DPO.
כאמור פרטיות היא תלוית תרבות, בארה"ב היא מובלת ע"י הצורך בחופש, באירופה ע"י יושרה ובישראל
לאור התרבות שלנו היא מובלת ע"י אבטחה.
הדבר משתקף בתקנות בישראל שמתעסקות בעיקר בשמירה על המידע ועל מאגרי המידע. ה GDPR
עוסק יותר בעקרונות של ניהול המידע.
ה DPO מייצג ישות נפרדת אשר מתממשקת לאבטחת המידע, לטכנולוגיה, למשפט, ניהול סיכונים וכל
זה בהקשר לסוג העסק והאופי שלו.
בישראל (בניגוד לאירופה) אין חובה ב DPO לכן לעיתים רבות מנהלי אבטחת המידע הם אלה שמאיישים
את תפקיד השמירה על פרטיות. בישראל זה אפשרי ובאירופה ישנו איסור מפורש על כך.
איך המדינה עוזרת/מבקרת את הארגונים?
נרחב.
מה חשוב לזכור?
פשוט.
יוגב נחום
הצטרפתי אל WIZER במרץ 2020 במטרה להנגיש את תחום המודעות לאיומי סייבר בישראל. כהורה לילדים, אני מבין שזאת מיומנות חיים בסיסית שכל אחד ואחת חייבים לאמץ כבר בשלב מוקדם מאוד. לכן כל התכנים שלנו מופצים בחינם לרווחת הקהילה. זה כיף גדול לראות את סרטוני ההדרכה והוובינרים הלימודיים שלנו מופצים ברחבי הרשת ועוזרים לעצב תרבות מודעת. שיתופי הפעולה שלנו עם חברות רבות בישראל מוכיחות את החשיבות של הקהילה. שאתה תורם אתה מקבל בחזרה.